מחשבה יוצרת מציאות (?)

by: @betlehem.golla

"העולם החיצוני הוא השתקפות של העולם הפנימי", האמנם?

משפט שהוא משפט התפתחות אישית מאוד נפוץ ומוכר לרוב האנשים שמכירים את תוכן ההתפתחות אישית היטב, כמו גם ׳מחשבה יוצרת מציאות׳ (שאפילו נפוץ הרבה יותר).

אבל, מה המשמעות שלו? והאם כל מה שקורה בחיים שלנו הוא באמת באחריותנו ובאחריות המחשבות שלנו?
ובאוירת חג האביב; האם אנחנו אמורות לחכות למישהו שיגיע ויוציא אותנו ממצריים? או צריכות לבחור להיות המשה של עצמנו?

ד״ר ג׳ו דיספנזה, רופא לרפואה כירופרקטית והעמיק את לימודיו במדעי המוח, נורמלוגיה ותפקודים של המוח, אומר:
״בשביל להשתנות באמת, אנחנו צריכים להיות מעבר למי שאנחנו. איפה שנמקד את תשומת לב שלנו — לשם תלך האנרגיה שלנו (וככה יהיה לנו עוד מזה במציאות חיינו).״

–

ישנם שתי גישות לחיות את החיים:
1. גישת הקורבן
2. גישת האחראי

הקורבן הוא האדם שתמיד נעשה לו משהו חיצונית; הוא לא מצליח להתקדם בעבודה כי הבוס לא אוהב אותו, הוא לא מגיע למשקל היעד שלו כי בת הזוג שלו קונה מאפים לארוחת בוקר, הוא מאחר לעבודה (תמיד) כי יש פקקים באיילון (אבל הוא גם מעולם לא חשב לצאת מוקדם יותר) וכך הלאה, מצליחות לדמיין את הבן אדם?
גישת חיים כזאת למעשה משליכה לעבר מישהו אחר את כל התוצאות הכוזבות בחיים; בלמה אין התקדמות ומדוע לא מגיעים להישגים הרצויים.
לפעמים האצבע המאשימה היא על אדם אחר, לפעמים על גוף בעל סמכות (מקום העבודה/הממשלה/החוקים וכו) וגם פשוט – התרחשות הסיטואציה בעבר (אם זה לא היה קורה, אז דברים היו אחרת וכו).
אם נבחן זאת לעומק בחיינו ונקדיש תשומת לב נוכל לראות איפה ההתנהלות שלנו היא מתוך גישה כזאת של האשמה החוצה, גישה קורבנית של 'נעשה לי, ולאור כך שאני דל/ה באמצעים/יכולת אני לא יכול לשנות את המתרחש'. זה יכול להיות בדברים זעומים וקטנים מאוד עד דברים גדולים יותר.

–

להבדיל מגישת חיים זאת, יש את הגישה הנוספת; גישת האחראי — גישה שהמיקוד שלה זה ביצירת פתרונות.
בהדגמה פשוטה: אני מפתח משמעת עצמית פנימית כדי להגיע למשקל היעד שלי ללא קשר לפיתויים שיכולים להיות סביבי (בת זוג, פרסומות, ריחות וכו), אני בעל היכולת בחירה לאיך יראו חיי. או בשורה תחתונה: אני לוקחת אחריות על החיים שלי ולא מחכה למושיע שיציל אותי; שמשהו יחדול מלהתקיים או יתחיל להתקיים בחיי כדי שארגיש שהם טובים לי. שהעולם בחוץ ישנה את צורתו, ורק אז גם אני (אולי) אשתנה.

חשבו על זה לרגע: כמה כוח אנחנו מאפשרים לנסיבות יהיו אשר יהיו כאשר אנחנו חיים את החיים מזוית ראייה של קורבן? כמה אנחנו מאפשרות את השליטה על החיים שלנו בידי מישהו אחר? קצת אבסורד, לא?

–

החיים יכולים להיות לא פשוטים, קושי ואתגר הם חלק הכרחי בחיים שלנו (ודיברנו עליהם גם בפוסטים הקודמים שלנו).
אבל אך ורק גישתנו לחיים היא זאת שתקבע את האופן שיראו חיינו, כמשפט הקלישאה: מחשבה יוצרת מציאות.

וגישת הקורבן או האחראי היא אספקט נוסף באופן שבו אנחנו פועלות בחיינו ומשפיעות על צורת החיים.

אם נרצה חיים מאושרים, בריאים, עשירים ועם מערכות יחסים משמעותיות עם האנשים סביבנו נדרש לקחת אחריות על התוצאות הטובות וגם הפחות טובות.

–

כיצד ניישם זאת ביום יום?

בימים מדוכדכים, מאתגרים, מאכזבים, כשהייתן רוצות שהדברים יהיו אחרת אבל כרגע הם לא, כשקל יותר ליפול 'להתקרבנות' של שום דבר אינו בשליטתי. שאלו את עצמכן את השאלות הבאות:

איך אני יכולה לצמוח מזה? מה זה מאפשר לי ללמוד הפעם?

איך אני יכולה לשנות/לפתור את הסיטואציה הנוכחית בדרך יצירתית?

והזכירו לעצמכן להסתכל על כל בעיה כאתגר — אתגר שהוא שער חדש שימלא את מה שכרגע מרגיש חסר במציאות.

תהיו ה'משה' של עצמכן, תאפשרו לעצמכן לחיות חיים של חירות, קחו החלטה אחראית: החל מחג הפסח הזה.

חג שמח!

---

מקור: Joe Dispenza – youtube