"סומא" – שיעור נוסף מבית כמעט מלאכים

by @betlehem.golla

לפני מספר חודשים התיישבתי לצפות בפרק מתוך הסדרה.
זה התחיל אחרי ששוטטתי בפתקים הישנים שלי בטלפון וגילית ששמרתי מספר פרק מסוים. ומפה לשם, סיימתי לצפות בעונה הרביעית של הסדרה.
הבנתי שאני פשוט מכורה. מכורה לתוכן שמועבר בסדרה הזאת ואני באמת ובתמים חושבת שזה תוכן שחייב ללמד ילדים (ומבוגרים כמובן).

–

יצא לכן לחזור ולקרוא ספר בפעם השניה אחרי שקראתן אותו לפני כמה שנים? ואז אתן מבינות שלא הבנתן בכלל את הקונספט של הספר? וכזה פתאום נדלקות לכן נורות שלא שמתן לב אליהן קודם? אז ככה בול. נקודת המבט שלי השתנתה, גדלתי והתבגרתי אז גם התוכן של הסדרה מותאם אליי ונטמע אחרת הפעם.

–

לפני עשור בערך צפיתי בסדרה בפעם הראשונה (איף ככה גדלתי?). ואם פעם הטלנובלה והסיפור אהבה של מר וטיאגו עניינו אותי בעיקר, עכשיו אני אשכרה מעריכה את גברת כריס מורנה שהיא היוצרת והמוח החושב מאחורי הסדרה. עשר שנים אחרי – אני גם מצליחה להבין באמת מה הערך שהיא מעבירה הלאה וכמה היא מלמדת. אני בדרך כלל לא בן אדם שמתיישב מול הטלוויזיה, והיא הצליחה להושיב אותי (שוב) מול הטלוויזיה ולצפות בסדרה שלה, כשקלטו מה: אני כבר יודעת איך דברים הולכים להסתיים.

–

כל פרק בסדרה עוסק סביב נושא מסוים דרך נקודת המבט של אחד השחקנים שחווה התמודדות עם סיטואציה, דילמה או רגש מסוים. נושאים כמו: קנאה, אהבה, פיזיקה קוונטית, נקודת מבט על העולם, הבעת עמדה, סוגיות פוליטיות ואפילו מצב האקלים הם הנושאים שמעסיקים את השחקנים. נושאים שלמעשה מעסיקים כל אחד מאיתנו ביום יום, וקולות הרקע בפרקים הם מחשבות, שאלות, תיאוריות ופיצוחים של הנושא המדובר בפרק מתוך העיניים של השחקן שמתמודד עם הסוגייה. רגעים פשוטים ועמוקים שעשויים לקרות לכל אחד מאיתנו ביומיום מתורגמים לפילוסופיה שמאפשרת לצופה לשאול שאלות חשובות בקול רם, וכשנותנים לדברים כאלה מקום בחלל – אשכרה המחשבות עליהם צפות.

–

באחד הפרקים שאהבתי דיברו על "הסומא" (בתרגום ע"פ מילון: עיוֵור, חסַר חוּש ראִייה: אילם או סומא או חירש (סנהדרין מב, ב); סוּמאה בעין אחת).
בפרק התייחסו לסומא כאקט של בריחה מהמציאות שקשה לנו להכיל. כמו להשתמש באדם אחר בשביל להסתיר כאב אחר שקיים או להתעקש לצחוק ולהתנהג כאילו 'הכל בסדר' כשמבפנים הלב מבקש רק לבכות. באותה מידה זה יכול להיות גם שימוש באלכוהול, סמים או גלילה אינסופית ברשתות כדי 'להירגע מהיום'. כמו גם בריחה לאכילה רגשית מופרזת או כל התמכרות קטנה כגדולה שעוזרת לנו להתעלם ולהסיח את דעתנו ממה שבאמת קורה מתחת לפני השטח ואיך אנחנו באמת מרגישים לגבי החיים שלנו.

–

העניין עם סומא הוא שמדובר במשהו שכולנו עושים זה, לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הדבר הזה בחיים שנעדיף להיות 'עיוורות' ביחס אליו כאילו הוא לא קיים. זה יכול להיות דבר אחד קטנטן ומינורי, הרבה דברים שלא קשורים אחד לשני או דבר שביודעין נרצה להתעלם ממנו בכל צורה – העיקר שלא נחווה ולא נרגיש. דוגמא נוספת בהקשר של הסומא, היא אפילו עובדה שמגובה במחקרים: אנשים שנמצאים במצב של חובות ומינוסים בבנק ביודעין נמנעים להיכנס לחשבון הבנק ומתעלמים מכל המסמכים הבירוקורטים שנשלחים אליהם הביתה. כאילו אם מתעלמים מהבעיה אז היא לא קיימת. אבל היא כן, המינוס עדיין שם גם אם לא נרצה לראות אותו, והמכתבים ימשיכו להישלח לדואר גם אם נשאיר את המעטפות סגורות בערימה באיזו פינה בחדר. וזה בדיוק סומא, להיות 'עיוורים' בנושא שלא נרצה להתמודד איתו.

–

השאלה הגדולה (שנשאלת גם בפרק) בהקשר של הסומא היא – מה יקרה אם כן?
מה היה קורה אלו היינו מניחות בצד את כל הדברים שמסיחים את דעתנו מבחירה או לא מבחירה והיינו מסכימות לפגוש את כל מה שיכול להיות?

מה היה קורה אם היינו מתמודדות עם הבנק, עם החשבונות, עם הרגש מאחורי האכילה האינסופית, מהבריחה אל הרשתות. מה היה קורה אם היינו מסכימים לפגוש מציאות אחרת שתגרום לנו להתמודד עם עצמנו באמת?

–

המשמעות בלהניח ל'סומא' היא להסכים לצאת לדרך.
להפסיק לברוח מעצמנו, מהתשוקות שלנו, מהמהות שלנו, מהתחושות שלנו וממה יקרה אם נתמודד עם כל הרגשות שאנחנו רוצים או לא רוצים.
המשמעות היא שנהיה אנחנו באמת ונפסיק לקחת את 'כדור האושר' המדומה שמונע מאיתנו להתמודד עם כאב ולשכוח מבעיותנו כל פעם קצת יותר. זה אומר שנפגוש את עצמנו – פגיעים וערומים, אבל אמיתיים יותר.

–

ומתוך פגיעות ואומץ כזה – אפשר לגדול. גם אם כואב וקשה לשחרר את הסומא בהתחלה – זאת תחילת הדרך ליציאה מאזור הנוחות (או להרחבתו), כי ברגע שאפשרת לעצמך להתמודד עם סומא פעם אחת – את מבינה שזה שווה את זה. החלק הכי טוב שלנו, כולל את החלק הכי חלש והכי פגיע שלנו, לכן צריך לעזור לו. צריך להתנגד לרצון להישאר בנקודה הנוחה שלא מאלצת אותנו להתמודד עם דברים חדשים או עם הפחדים שלנו. צריך להאיר את החלקים החשוכים בנו כדי שנהיה הכי טובות שיכולות להיות.

–

אבל כל זה, זה רק תיאוריה. מה זה אומר בפרקטיקה?
• להטיל ספק ולשאול שאלות:

1. למה דברים הם כאלה ולא אחרת בנושאים שחשובים לי ומעניינים אותי? "ככה" זאת תשובה שלא מספקת אותי יותר.
2. האם אני בורחת מx ולכן אני עושה y?
3. האם זאת בחירה אותנטית שלי?
   • להסכים להגיע למקומות חדשים ולעשות דברים שלא עשיתי אף פעם
   • לדבר ולבטא את הרגשות והתחושות שלי גם אם זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות