איך לחוות קנאה בצורה בריאה

by @betlehem.golla

מחקרים מראים שהשוואה חברתית היא אחת הפעולות שהכי פוגעת במדד האושר שלנו.

כיצורים אנושיים מאז ומתמיד נהגנו להשוות את עצמנו לאחרים. בתקופת האדם הקדמון זה כלי שעזר לנו לשרוד טוב יותר (לדעת ממי לא לחטוף לצורך העניין), אבל עם הטכנולוגיה של היום והרשתות החברתיות בפרט הפעולה הזאת שהופכת ליותר קלה ונגישה ליישום – חקירת החיים שלנו לעומת חייהם של אחרים, רק מורידה את מצב הרוח שלנו יותר ויותר.

–

כן כן – זה קורה למרות שגם את וגם אני, וכולנו יודעים שכל מה שמוצג ברשתות החברתיות זה לא כל החיים המלאים של אף אחד מהמפרסמים. אלא זה רק השיא של מהלך היום, שבוע, תקופה.

הרי בסופו של דבר, כולנו עושים את זה בעצמנו – אנחנו מפרסמות ברשתות את התכנים/רגעים/תמונות שלנו ביודעין שהרגע שתועד ממש לא מעיד על מכלול חיינו (על הריב ההוא עם הבן זוג, הריצה אחרי האוטובוס שגרמה לנו להזיע, הקקי גב שניקנו מהאחיין שניה אחרי שצילמנו אותו מחייך וכדומה) אלא רק על רגע מאוד ספציפי שבחרנו לפרסם אותו עם העולם.

כולנו מביימים תמונה בכל יום, יודעים שאחרים מביימים תמונה משלהם גם כן ועדיין משווים ביננו לבניהם, ובטוחים ש"אחרים חיים – חיים אחרים" והם תמיד זוהרים ויפים יותר משלנו.

–

העניין שמסבך את כל המצב הרגשי הזה עוד יותר הוא שלרוב, ה'אחרים' האלה יהיו אנשים קרובים אלינו. קבוצת ההשוואה שנתייחס אליה לא תכלול אנשים שרחוקים מהמעגל החברתי שלנו, אלה תמיד יהיו אנשים שנמצאים ב'ליגה' שלנו.

לצורך ההדגמה, אם אני גרה בדירה ממוצעת וסבירה בכפר סבא, ביומיום שלי סביר להניח שלא אמצא את עצמי ממלמלת לי 'איף הקים קרדישאן המוצלחת הזאת', איזו וילה וחיים יש לה אה?

יותר הגיוני שנמצא את עצמנו מקנאות בחברה טובה ובעבודה החדשה שהשיגה, במערכת יחסים זוגית מושלמת בעינינו של חברה אחרת, יכולות ריקוד של בנות שבקבוצת הריקוד שלנו בסטודיו, החבר החתיך של השכנה, הילדה ההיא בכיתה שקנתה לעצמה רכב חדש וכו'. כל מי שבסביבה שלי ויש לנו מספיק מכנה משותף כדי שנוכל להיות 'כמוהו' אבל אנחנו לא כמוהו (כי תמיד נשווה למעלה ונצביע על איפה חסר לנו) – "איך אני לא מצליחה לייצר משהו שמישהו אחר, שהוא כאילו כמוני, כן מצליח?".

–

וכל הכיף הזה מתעצם דווקא בימים של חוסר מוטיבציה ומשמעות. סביר להניח שלא נמצא את עצמנו נוברים בחיים של אדם אחר כאשר אנחנו בעשייה והתקדמות בחיינו. העניין הוא שאנחנו נוטים מאוד לשכוח שהמיקוד ההשוואתי שלנו מאוד ספציפי ו'התמונה המלאה' נשכחת מאיתנו, פרט קטן כמו העובדה שאנחנו לא בהכרח יודעים כל מה שקורה בחיים של אדם אחר.

התסבוכת הרגשית הזאת, נוסף על הכל, מלווה גם בבושה דווקא כי מדובר באנשים שקרובים אלי והייתי רוצה שיהיה להם טוב. ואילו קנאה תמיד מרגישה רגש 'שלילי' – אבל זהו בעיקרו רגש ששם לי תמונה של המצב הנוכחי שלי בפרצוף. היכן אני עומדת לעומת איפה שאני רוצה להיות. וכאן חברותיי – ההזדמנות שלנו לפעול אחרת.

–

אז, איך לאפשר לעצמי חוות קנאה בצורה הבריאה ביותר?

• רשתות חברתיות – בואי נמנן. אפשר למחוק לחלוטין אבל זאת גם פעולה קיצונית שלא כולם רוצים בה. והאמת? שהרשתות קיימות כדי להישאר, והדרך הנכונה יותר היא פשוט לקחת אחריות ולפעול ביחד איתם ולא בהתעלמות מקיומם.

התחילו להמנע מלפתוח את הבוקר ישר באינסטגרם – בלי לשלים לב זה שם אותנו מתחילת היום במצב של 'חוסר'.

ובימים של חוסר מוטיבציה, השראה, רצון, משמעות – המעיטו את השימוש בטלפון: כבו אותו שעה מוקדם יותר לפני השינה, שימו אותו בחדר השני בזמן ארוחת צהריים (מומלץ ליישם תמיד).

–

• פיתוח הערכה עצמית – שאלי את עצמך: איך אני יכולה לבנות את עצמי במנותק מכל אדם אחר? איך איך אני יכולה להיות טובה יותר היום?

עם השאלות האלה פתחי את הבוקר וצאי ליום שלך על מנת להפיק את המיטב מתוכו. לפעמים הפעולות זה יהי קל, ולפעמים לא – לפעמים תצליחי, ולפעמים תכשלי. אבל עצם הניסיון, הוא אבן דרך בבניית הערכה העצמית שלך שמנותקת מגורמים חיצוניים.

–

להפוך את הקנאה להשראה – להסתכל על הצלחה של אדם אחר בתחום שגם אני רוצה להצליח בו ולשאול את עצמי; איך אני יכולה ללמוד ממנו גם?

בעיני הקנאה הזאת שאנחנו מרגישות בסופו של דבר נובעת מדבר עמוק יותר בתוכינו – גם אנחנו יכולות! זה מידיעה פנימית שלהגיע לשם אני מסוגלת, אם אבצע פעולות ומאמץ. אז בואי נתחיל לעבוד על זה. אדם אחר יכול להדליק בנו את הניצוץ אבל בסופו של דבר זאת תמיד תהיה האחריות שלי לפעול לעבר החיים שאני רוצה. במקסימום, אני יכולה לבקש מהאדם שכבר הצליח טיפים והכוונה כי הוא כבר יודע את הדרך אז גם יוכל לקצר לי אותה.

–

עלינו לזכור שבסופו של דבר כל אחד ואחת חווים בחייהם מלחמות שאנחנו לא מודעים אליהם.

תמיד נוכל להסתכל על אדם אחר ולחשוב לעצמנו איך זה שיש לו הרבה יותר משלי?

אבל רק כשנעביר את הפוקוס בחזרה אלינו – נעבוד יותר, נתאמן, נשתדל – נתמקד בעשייה שלנו, נוכל להגיע למקום שאנחנו רוצות להיות.

אין לנו אופציה להפוך להיות אדם אחר – זה לעולם לא יהיה בשליטתנו.

אנחנו כן יכולות להיות יותר, מדי יום ויום, דומות לאדם שאנחנו רוצות להיות – אם נפעל בהתאם למה שחשוב בחזון שלנו.

–

מקור:

1. פודקאסט: 'תחושת בטן' – איך לא לתת להשוואות להשפיע עליי (מתן חכימי ויהודית כץ)
2. ספר: מהרס עצמי לערך עצמי (ריצ'ארד אוקונור)